תקיפה דרך האינטרנט
כבר למעלה מעשר שנים אני מפרסם באינטרנט חומרי כתיבה העוסקים ביחסים בינאישיים. בכל ניסיונתי עד כה לכתוב על ההתנהגות התוקפנית תיארתי בעיקר חוויות של אחרים בעיקר של מטופלי.
בחלק מהאמרים אומנם חשפתי חלקים מסיימים מסיפור חיי, אבל ללא תחושת הסתכנות אמיתית, שכן חשפתי זיכרונות יחסית מעוכלים ופתורים, ובעיקר - הכול היה בשליטתי.
המוטיבציה שלי לכתוב על נושא זה נבעה מתוך חוויה אישית שחוויתי. בשנים האחרונות העשייה האינטרנטית שלי הייתה חלק מתחומי עיסוקי. כבר למעלה מעשר שנים אני מנהל אתר ובמשך שנים אני מפרסם מאמרים באתר 'מאמרים' . עשייה זו נתנה לי משמעות רבה, קיבלתי תגובות רבות מקוראים מרחבי הארץ, ועזרתי בתיווך בין אנשים למענה טיפולי באזור הקרוב אליהם. שנים רבות אני מטפל בגברים המתנהגים בתוקפנות. לאורך כל השנים האלו מעולם לא הרגשתי מאוים או מותקף מאותם גברים, נהפוך הוא , הרגשתי שאני שותף רצוי ואהוד בקרב גברים רבים שהסכימו להכניס אותי לחייהם האינטימיים, ומצאתי ואני עדיין מוצא המון ברכה בעשייה זו.
בחודש נובמבר 2013, הדף הראשון של חיפוש הגוגל הנושא את שמי צעק באילמות – " מי הוא תמיר אשמן המבקש לסרס את הגברים" . לחיצה כפולה על העכבר הובילה אותי 'למאמר' שטנה שהנושא שלו הוא - אני . הכותב האנונימי מתאר במילים אלימות וגסות את העשייה שלי בתחום הטיפול בגברים המתנהגים באלימות במשפחה. בבלוג שלו האיש האנונימי מצטט ממאמרים שפרסמתי , מוציא דברים מהקשרם ובעיקר מעמיס על שמי תוספות מאוד אלימות.
בהתחלה היה לי חשוב לדעת מי הוא האיש המבקש לפגוע בי, מי הוא שרואה בי אויב כה מסוכן לקיומו. כך שנכנסתי והעמקתי בבלוג של האיש האנונימי , ונכנסתי למסמכים נוספים שהוא כתב בבלוג שלו ואז גליתי שמבחינתו של הבלוגיסט , אני בעצם שייך לקבוצה רחבה של אנשים , נשים בעיקר, שאותם הבלוגיסט תוקף. הרגשתי שנחמת רבים אכן פועלת, החוויה של ניסיון ההחפשה התחלף לחוויה של ניסיון לפגיעה קבוצתי- התקפה על רקע אידיאולוגי. ואני במקרה זה בסך הכול סמל או דגל שהאיש מבקש לשרוף.
לא נעים להיות דגל, מאוד לא נעים לעבור תהליך של החפצה.
עם הימים שיחלפו , ההשפעה של הבלוג הייתה מעט פרדוקסאלית. מצד אחד נפגעתי - הרבה אנשים אחרי הרצאות עושים עלי גוגל, וכך גם מטופלים פוטנציאלים. התחושה שאלו המילים שאותם אנשים יפגשו תחת שמי ,לא עושה לי טוב. במציאות של היום, דפי חיפוש הגוגל הם סוג של 'חלון הראווה' של העסק. מישהו זר 'עשה את צרכיו' בתוך דף הגוגל שלי, וזאת באמת לא חוויה נעימה ואף לא ריחנית. אך מצד שני באופן מסוים קיבלתי סוג של תוקף לעשייה החברתית שלי. נראה שזה הכי דומה לאותו רגע שעושים לפוליטקאי חרצוף או דמות מארץ נהדרת - לועגים לך משמע אתה קיים ומשפיע.
אבל במקרה שלי, לצערי , הכותב אינו קומיקאי וכוונתו אינה להצחיק. בשבועיים הראשונים עוד ניסיתי לבצע פעולות חוקיות כנגד מכתב השטנה של האיש האנונימי. ופניתי לכתובת היחידה שהייתה לי – הנהלת האתר worldpress הנמצאת בארה"ב עם בקשה לקבל פרטים על האיש העומד מאחורי הבלוג, הם מצדם כתבו לי, כי הם לא יכולים לספק פרטים או להוריד חומרים ללא פסיקה של בית משפט. שאלתי אותם איך אני יכול להגיש צו מבית משפט אם אין לי את הפרטים האישיים של האיש הכותב את הבלוג - עדיין לא קיבלתי התייחסות לשאלה זו.
התייעצתי גם עם אנשי חוק , הופתעתי מהחוסר האונים המערכתי הקיים היום בטיפול באלימות אנונימית דרך האינטרנט, קצת מזכיר את חוסר האונים בטיפול בכתובות גריפיטי או את חוסר האונים בתאונות פגע וברח, רק שאת הגרפיטי האינטרנטי קשה מאוד להסיר, פעולת הניקוי מדפי הגוגל מבקשת הרבה זמן התעסקות ומשאבים כלכליים.
מאז אותו פרסום הבלוגיסט מוסיף להוסיף עלי ועל אחרים שורות חדשות באלימות הולכת וגוברת. במובנים רבים הפאסיביות שבה נהגתי עד כה לא משרתת אותי, ועושה סוג של ברית שתיקה עם אותו איש זר המבקש לקדם את ענייניו דרך פגיעה אישית באמצעות החפצת אנשים אותם הוא אינו מכיר. אין לי כבוד לדרך זו.
